חנא ואח' נ' מרקט זול הוארי בע"מ

החלטה

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' סגן הנשיא י' וגנר) מיום 28.2.13, אשר דחה את בקשת המבקשים לביטול פסק הבורר שניתן ביום 28.4.12 ע"י כב' הבורר ש' פינקלשטיין וזאת בהתאם לסעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ה – 1965 (להלן "חוק הבוררות"), (להלן: "ההחלטה").

רקע:

בשנת 1997 רכש המבקש 1 את זכויות ההפצה הבלעדיות של מוצרי חב' שטראוס ושימש כספק של המשיבה. משנת 2000 סיפק המבקש 1 את הסחורה למשיבה באמצעות חברה שבבעלותו – (המבקשת 2).

ביום 4.5.05 הוגשה במסגרת ת.א 7453/05 תביעה בגין סכסוך כספי שהתגלע בנוגע להפצת מוצרי חב' שטראוס שיווק בע"מ ובנוגע לחשד למעשי גניבה, שבוצעו ע"י המבקשים כלפי המשיבה.

ביום 30.6.05 הוגשה לבית משפט קמא הודעה בדבר הסכם פשרה בין הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין במסגרתו הוסכם כי התובענה בת.א. 7453/05 והבקשה שהוגשה במסגרתה יידחו ללא צו להוצאות, וזאת מבלי להודות בטענה כלשהיא של צד אחד כנגד משנהו.

כמו כן, הוסכם כי המבקשים ימכרו את קו החלוקה למר ח'ליל מרואני והתמורה בגין המכר בסך 160,000 ₪ בצירוף מע"מ, תעבור לידי ב"כ המשיבה וב"כ המבקשים, אשר יחזיקו את הכספים בנאמנות. עוד הוסכם כי אשתו של מבקש 1 תמציא ערבות אישית על סך של 25,000 ₪ אשר תופקד בידי ב"כ המשיבה.

בנוסף, הוסכם כי הצדדים ינהלו הליך בוררות לבירור המחלוקות ביניהם כאשר הסך של 160,000 ₪ בצירוף מע"מ ישמש כביטחון לפירעון הסכומים מהמבקשים למשיבה, וזאת בהתאם לתוצאות הליך הבוררות.

ישיבת הבוררות הראשונה התקיימה ביום 15.9.05 וביום 27.12.05 נחתם הסכם הבוררות לפיו מסרו הצדדים את כל חילוקי הדעות והסכסוכים שביניהם להכרעה ע"י בורר יחיד - עו"ד שי פינקלשטיין (להלן: "הבורר", "ההסכם", בהתאמה).

בהסכם נקבע כי סמכויות הבורר תהיינה בהתאם לחוק הבוררות וכי הבורר יהיה מחויב לדין המהותי וינהג בהתאם לדיני הראיות ולסדרי הדין הנהוגים בבית המשפט. עוד נקבע, כי הבורר נדרש לתת את פסק הבורר לא יאוחר מ-60 יום מתום הבאת הראיות והסיכומים.

סיכומי המשיבה הוגשו ביום 18.6.08 ואילו סיכומי המבקשים הוגשו ביום 22.2.09.

מאחר ופסק הבורר לא ניתן במועד שנקבע נשלחה ביום 19.11.09 הודעה מטעם המבקשים לכב' הבורר בה התבקש ליתן את פסק הבורר וביום 22.3.10 נשלחה הודעה נוספת.

ביום 23.2.11 נשלחה הודעה מטעם המבקשים בה הודיעו לבורר כי לאור חלוף הזמן מאז הוגשו הסיכומים ומשלא ניתן פסק הבורר, שומרים לעצמם המבקשים את הזכות לטעון כי יש לבטל את פסק הבורר לפי סעיף 26 (ג) לחוק הבוררות.

ביום 22.5.11 נשלחה הודעה מטעם ב"כ המשיבה בה התבקש הבורר להודיע מתי צפוי פסק הבורר להינתן.

ביום 7.6.11 נשלחה הודעה מטעם המבקשים אליה הצטרפה המשיבה וביום 20.7.11 נשלחה הודעה נוספת מטעם המבקשים למתן פסק הבורר בה הודיעו כי באם לא יינתן פסק הבורר עד ליום 20.7.11 הם ייאלצו לפנות לבית המשפט וללשכת עורכי הדין.

במענה להודעה מיום 20.7.11 נשלח לצדדים מכתב מכב' הבורר לפיו פסק הבורר יהיה מוכן למסירה לידי הצדדים ביום 27.7.11.

ביום 7.9.11 נשלחה עוד הודעה מטעם המבקשים לבורר בה האיצו בו לתת את פסק הבורר.

ביום 11.1.12 נשלחה בקשה אחרונה מטעם המבקשים בה ביקשו מהבורר כי ייתן את פסק הבורר.

מאחר וטרם ניתן פסק הבורר פנו המבקשים לבית משפט קמא ביום 1.3.12 בבקשה לביטול הליך הבוררות, לקביעת מועד דיון ולהזמנת הבורר לדיון.

בית משפט קמא ביקש את תגובת הבורר לבקשה וקבע את התיק לעיון ביום 29.4.12, כאשר הבורר הודיע לבית המשפט כי יש לדחות את בקשת המבקשים, מאחר והודיע לצדדים כי פסק הבורר הושלם והוא יימסר לצדדים כנגד תשלום יתרת שכרו.